נתחיל עם שתיים מהקבוצות הכי מסקרנות בעיני בשנה הקרובה – גונזאגה וממפיס. המשותף לשתיהן? שתיהן לא משחקות באחד מהפאוור-6 קונפרנס (ההיי-מייג'ור). גם גונזאגה וגם ממפיס משחקות בקונפרנסים טובים, אבל לא כאלו שנחשבים לעילית של ליגת המכללות, מה שאומר לו"ז יחסית קל יותר לשתיהן כשמשחקי הקונפרנס מתחילים. ובשתיהן גם ישחקו כמה שחקנים שמעניינים לדראפט הקרוב וגם לזה שאחריו.

.

גונזאגה בולדוגז.

ריצה מופלאה ללא הפסד בשנה שעברה הסתיימה עם מפח נפש בתבוסה בגמר המכללות לאלופה הראוייה ביילור. אז סאגס עזב ל-נבא, ואיתו גם קיספרט ואייאי הצרפתי. אבל במקומם באו תחליפים לא פחות מעניינים. צ'ט הולמגרן נחשב ליוניקורן (לא הגיע כבר הזמן להוציא את המונח מהלקסיקון כשכל שני וחמישי מגיע אחד כזה?) ופטנציאל לבחירה הראשונה או השנייה בדראפט הקרוב. סנטר דקיק (2.15 על פחות מ-90 קילו) עם יכולות של גארד. רגע, אתם בטח אומרים, לא ראינו כבר כאלה? למי בא על עוד איזה פורגינזיס או פוקושבסקי? אז כן יש מצב. אבל ממה שראיתי הולמגרן שונה. איך? בתשוקה שלו למשחק וחוסר הפחד. למרות הרזון, הוא משחק קשוח מאוד ולא מפסיק להילחם בהגנה. הוא מגן טבעת וחוסם נפלא ואין לו מניירות של כוכב. כן, הוא יצטרך להוסיף משקל ושרירים כדי לא להיפצע וכנראה שתמיד ישאר רזה, אבל אני בעדו.

צ'ט יצטרף בגונזאגה לדרו טימי הנהדר כדי ליצור קו קדמי מאותגר פיגמנטים, שיהיה אחד הכיפיים לצפייה שזכורים לי במכללות. טימי (גבולי ל-נבא בגלל ההגנה והאתלטיות המוגבלת) אוהב לחפור בצבע עם עבודה רגליים מדהימה וטאץ' נפלא (לואיס סקולה כבר אמרתי?) וחוץ מזה, אי אפשר לא לאהוב אותו גם בגלל השפם האגדי של כוכב פורנו משנות ה-70, שבו הוא משתמש כדי להסיח את דעתם של סנטרים יריבים וגם לחגוג אחרי סלים. צ'ט ישלים אותו מצויין עם משחק חוץ טוב ובעיקר חיפוי על ההגנה הבינונית של טימי.

גם בקו האחורי גונזאגה התחדשה. אחרי שנים שבהן אף פרוספקט וואן-אנד-דאן שמכבד את עצמו לא הגיע לספוקיין (בכל זאת, מדובר במכללה שממוקמת באמצע שום מקום ואפילו לא משחקת באחד הקונפרנסים הבכירים), בשנים האחרונות זה משתנה. סאגס פרץ את הדרך והשנה, בנוסף לצ'ט, הגיעו גם שני גארדים מוכשרים – האנטר סאליס ונולאן היקמן, שעשויים עם עונה טובה למצוא את עצמם בחלק העליון של הדראפט. לא ראיתי מספיק את שניהם כדי לחוות דעה אם זה גם יקרה אבל את ההזדמנות הם יקבלו וגם יעשו את זה בקבוצה אמיתית.

האמת היא שבאופן אישי, קצת חבל לי על אבדן הרומנטיות של קבוצה שבנוייה על אנדרדוגים והתקדמות הדרגתית של שחקנים שמתבשלים לאט במעבדה בספוקיין (ה"אוליניק קליניק"), וגם על הוויתור על הזהות הבינלאומית שאפיינה את הבולדוגז בשנים האחרונות. מצד שני, אני מבין את גונזאגה – כששחקנים מוכשרים מסכימים לשחק אצלך, אתה לא אומר להם לא, בטח כשיש לך הזדמנות לזכות בתואר ראשון אי פעם.

את הניסיון בקו האחורי יביאו הסיניור הסולידי אנדרו נמבהארד, פוינט גארד אמין ברמת המכללות אבל לא מספיק חזק ואתלטי ועם קליעה חשודה לרמה הבאה, וראסיר בולטון, עוד סיניור ברמה גבוהה, שמגיע מאייווה סטייט. מהספסל יעלו כנראה הפורוורד ווטסון, שחקן חמישייה בקבוצה המופלאה של שנה שעברה (רק שתבינו את העומק של גונזאגה), ג'וליאן סטרות'ר הפורטוריקני המוכשר, אני מקווה בשנה פריצה, ואחד מהרוקים (נראה לי שהיקמן). מארק פיו לא אוהב רוטציות ארוכות במיוחד ולדעתי השמינייה הזו תשחק כשזה חשוב. אבל מכיוון שגונזאגה הולכת לגמור לא מעט משחקים מוקדם, גם אחרים יקבלו הזדמנויות. הרוקי קיידן פרי, שבקבוצות אחרות היה עולה בחמישייה אולי גם יפתיע ויכנס לרוטציה.

בקיצור, אולי אפילו יותר מבשנה שעברה, גונזאגה היא שוב הפייבוריטית שלי ללכת עד הסוף. יהיו לה לא מעט משחקים קשים בחודש הראשון (כולל מול מכללות טופ-10 כמו טקסס, UCLA, דיוק, ואלאבמה). אבל אם היא עוברת את אלו בלי הפסד, יש מצב לעוד עונה רגילה נטולת הפסדים. בריקוד הגדול, ההימור הנכון הוא עדיין על השדה, פשוט בגלל כמה שזה קשה לשמור על הרמה המנטאלית הדרושה בטורניר שבו כל הפסד מסיים לך את העונה. ועדיין, גונזאגה היא הפייבוריטית שלי ונכון לעכשיו רמה אחת מעל כל היתר.

.

ממפיס טייגרז.

הקיץ של ממפיס, נראה די משמים עד לפני חודשיים. הקבוצה אמנם זכתה ב-NIT בשנה שעברה (טורניר התנחומים לאלו שהחמיצו את הריקוד הגדול). אבל הסנטר המבטיח מוסא סיס, שלא לגמרי מצא את מקומו, עזב לאוקלהומה סטייט ומחזור הגיוס החדש נראה די בינוני. ואז, בתוך כמה ימים, הטייגרז הפכו פתאום לקבוצה אולי הכי מעניינת בשנה הקרובה עבור חובבי הדראפט. זה התחיל עם הסנטר האתלטי הצעיר (עוד לא בן 18) ג'יילן דורן, פוטנציאל לבחירת טופ-5 בדראפט הקרוב, שהחליט שהוא עושה ריקלאסיפיקיישן, מסיים תיכון מוקדם, ולמרות האפשרות להצטרף לג'י ליג או לאחת ממכללות הדם הכחול, הוא בחר בממפיס. ואז, כמה ימים אחריו, גם סנסצית התיכונים אמוני בייטס החליט לעשות מהלך דומה. רק שבמקרה שלו זה אפילו יותר מפתיע כי הוא עוד יותר צעיר, יליד 2004, מה שאומר שהוא יכל בעיקרון להישאר בתיכון עוד שנתיים וגם לא יהיה זמין לדראפט הקרוב, שיכלול רק שחקנים שנולדו ב-2003 או לפני.

דורן ובייטס מוכשרים מאוד. לדורן (2.08 עם מוטת ידיים של 2.26) יש שילוב של אורך, כח ואתלטיות נדירים לגיל שלו והוא חיית צבע. האמת שבמשחקים שראיתי שלו בתיכון לא התלהבתי במיוחד מהיכולות ההתקפיות. כרגע אין שם קליעה מבחוץ או יותר מדי שליטה בכדור וגם הסיומת בצבע כשהוא לא מטביע לא תמיד הכי מדוייקת. אבל יש לו אופי לוחמני, הוא חוסם מצויין, ומשחק קשוח וחזק. בדראפט שהולך להיות מפוצץ בשחקנים גבוהים בצמרת, דורן הוא יופי של פרוספקט, שיכול להוסיף המון בצבע לקבוצות כמו אוקלהומה או יוסטון.

.

בייטס הוא עדיין הכישרון המעניין יותר מבין השניים. גארד בגובה 2.06 עם יכולת קליעה נדירה – שחרור מהיר, יופי של טכניקה בזריקה, כולל מטווח נבא ויותר. ויש לו בחבילה גם קרוס אובר וסטפ בק קטלניים, יכולת ליצור לעצמו מצבים, ואופי של סקורר עם המון ביטחון עצמי.

אבל בייטס הוא לא הכישרון החד פעמי שחשבו שהוא (גם אני) לפני שנתיים שלוש, וההשוואות לקווין דוראנט לא ממש מחזיקות מים. קודם כל, צפיתי בכמה משחקים שלו בליגת התיכונים של נייק הקיץ והוא לא התקדם כמו שהיה אפשר לקוות מבחינת הבנת משחק. הוא לקח זריקות לא כל כך קשורות, קלע באחוזים לא טובים, וגם התקשה לשתף את החברים למשחק (שאם להיות פייר, היו די גרועים). כנראה שההחלטה של אבא שלו לבנות קבוצה על שמו (בייטס פאנדמנטלס; שם די אירוני בדיעבד כי הוא ממש לא עבד שם על הפמדאמנאלס) לא הייתה טובה במיוחד בשבילו.

אם זה לא מספיק, באו גם נתונים פיזיים די בעייתיים ממדידות טרום העונה בממפיס. מוטת הידיים של 2.01 היא קצרה באופן חריג (מינוס 5 סנט' מהגובה; ד"ש מקיי די והפלוס 15 שלו) והנתונים על הניתור והמהירות גם לא הרשימו (24 אינץ' ורטיקל מעמידה זה לא נתון טוב בכלל; לשם השוואה, לאבדיה נמדד ורטיקל של 31 אינץ' לפני הדראפט). תצרפו מבנה גוף רזה, שאף פעם לא יוכל לשים עליו יותר מדי משקל (הוא דווקא כן הוסיף משקל ושרירים בשנה האחרונה אבל הכתפיים צרות) ותקבלו לא מעט סימני שאלה.

אז מה עושים עם כל זה? מבחן העין שלי אומר שלא צריך להגזים גם לצד השלילי. בייטס דווקא אתלט סביר בהחלט, גם אם לא מדהים, ואני גם קצת מטיל ספק בנתונים על מוטת הידיים והניתור. אבל עדיין, ברור שדוראנט הוא לא (זו כנראה אף פעם לא הייתה השוואה הוגנת) והנתונים הפיזיים בכל זאת מעמידים קצת בספק גם את הפוטנציאל ההגנתי שלו וגם את היכולת ליצור לעצמו מצבי קליעה פתוחים בלי אתגר משמעותי מול האתלטים הארוכים של ה-נבא. אם הוא היה שחקן פנים או סמול פורוורד הגנתי, הנתונים הללו היו מדאיגים מאוד. כגארד הם קצת פחות משמעותיים. ובסופו של דבר, יש כאן עדיין כישרון ברמה גבוהה. בממפיס ינסו להפוך אותו לרכז. אני קצת ספקן לגבי זה, אבל התקווה היא שזה יפתח וישפר את יכולת המסירה, שבהחלט קיימת.

כקבוצה, אני קצת בספק אם מפיס באמת תצליח להתחרות על התואר מול שאר הגדולות. הסיבה העיקרית היא שבייטס ודורן, למרות הכישרון, צעירים מאוד (כאמור, עוד לא בני 18), לא מספיק מנוסים, וקצת יתגלחו להם על הזקן (במיוחד אם הם יתעקשו על הניסוי של בייטס כרכז). מעבר להם, אין שם איזה כוכב מכללות גדול, אבל כן יש הרבה שחקנים סולידיים שיכולים לפרוץ. בצבע יש להם מלבד דורן גם את דיאנדרה וויליאמס המנוסה והחזק, שמבוגר מבייטס ודורן בלא פחות משבע שנים (!). בקו האחורי לסטר קווינון ולאנדרס נולי הם שתי אופציות סולידיות מאוד, למרות שאף אחד מהם לא ממש רכז טבעי. עם כל אלו יחד, ממפיס יכולה להעמיד חמישייה גבוהה (כולם לפחות 1.96) ואתלטית עם הגנה חזקה. מהספסל יעלו ארל טימברלייק שהגיע ממיאמי, שומר מצויין בווינג, אלקס לומאקס, רכז נמוך ואנרגטי שהיה כוכב תיכונים בממפיס, וצ'אנדלר לוסון, פאוור פורוורד אתלטי שהגיע מאורגון ומציג לפי המדידות של ממפיס מוטת ידיים חסרת תקדים ביחס לגובה שלו: גובה 2.01 עם מוטת ידיים של 2.31. לא זוכר מישהו עם כאלה משוטים אבל אולי זו שוב טעות מדידה?  

.

טוב, מספיק להיום. בפעם הבאה דיוק וקנטאקי.